תקציר המאמר:

בעתירה דחופה שהגישו היום אנשי המחאה החברתית, בראשות דפני ליף ויוסי יונה, מתבקש בג"ץ לעצור את העברת תחזוקת קרונות הרכבת לחברה חיצונית. הטענה: רק עובדי רכבת ישראל מיומנים בתחזוקת קרונות

הטענה העיקרית שמעלים ליף ויונה היא שהעברת התחזוקה לידי היצרנית היא חלק מהפרטה "זוחלת", אותה מעוניינים משרדי הממשלה והנהלת הרכבת לבצע. לטענתם, ההחלטה להעביר את התחזוקה ליצרנית אינה סבירה, וקבלתה נעשתה ללא שיתוף הציבור, ותוך התעלמות מאינטרסים לאומיים. ההחלטה התקבלה, כך מציינים העותרים, "ללא התייחסות כלשהי להשלכות הציבוריות הרחבות של מהלך זה, שאינו אלא - בסופו של יום - מהלך של הפרטה".

ליף ויונה רומזים כי מאחורי המהלך עומדים אינטרסים כלכליים: "האם אינטרס עסקי זר, הוא המניע פרטים מסוימים המושכים בחוטים בגורמים ציבוריים אלה? האם אינטרס אחר?", שואלים השניים באמצעות עורכי דינם. בישיבות דירקטוריון הרכבת שבהן אושר ההסכם, נטען כי לא עלו "שיקולים ענייניים, ציבוריים, המצדיקים את מיקור החוץ". אותן ישיבות, כך מוסיפים העותרים, "התנהלו בסודיות וחוסר שקיפות".

נקודה נוספת שבה נתלית העתירה היא אחריותה לכאורה של חברת בומברדייה לתקריות בטיחות חמורות ברכבת ישראל. בין השאר, כך נטען, החברה אחראית לשריפת קרונועים בדצמבר 2010 ונפילת רכבת ממסילה ליד כפר מנחם, ב-2009. ראוי לציין כי טענות אלה נדחו בעבר בתקיפות על-ידי היצרנית, ומקורות בחברה אף טענו בעבר בשיחות עם ynet כי לפחות חלק מתקריות הבטיחות אירעו כתוצאה מליקויים במערך התחזוקה של הרכבת עצמה.

יתרה מכך: מנכ"ל הרכבת לשעבר, יצחק הראל, אף הודה בעבר כי חלק מתהליכי העבודה ברכבת אינם מבוצעים כהלכה, ועלולים לגרום לליקויי בטיחות. בדו"ח פנימי שחשף ynet לפני כשלוש שנים, מצוטט הראל כאומר "יתכן שתהליכי החיסכון וההתייעלות שהתרחשו בשנים האחרונות, הובילו לביטול בעלי תפקידים שונים, אשר עסקו בתהליכי התפעול השונים". לאור זאת, הביע המנכ"ל את חששו כי "תהליכי התפעול אינם מתקיימים ברמת הבטיחות הנדרשת".

כאמור, ליף ויונה טוענים כי המדינה מבצעת הפרטה "זוחלת" של הרכבת. אלא שלדבריהם, אין היא מוסמכת לעשות זאת: "המדינה (אינה) רשאית להתנצל מחובתה, ולהפריט שירות שנועד להיות ציבורי, והכרוך בזכויות יסוד כגון זכות התנועה, במובן הרחב של המילה... ניתן, אם כן, להרחיב את הטיעון המשפטי שהתקבל בבג"ץ 'בתי הכלא', אשר לפיו המדינה אינה יכולה להפריט את סמכויות הליבה השלטוניות, ולומר כי ישנן סמכויות נוספות שאינן ניתנות להפרטה".

מנגד, במשרדי הממשלה ובהנהלת הרכבת טוענים כי אין כוונה להפריט את החברה, וכי העברת התחזוקה לידי היצרנית נועדה לאפשר ייעול, שיפור הבטיחות והתמודדות ראויה עם העלייה הצפויה במספר הנוסעים והרכבות בשנים הקרובות. יתרה מזאת, בהנהלה ובמשרד האוצר אף טוענים כי מערך התחזוקה של החברה אינו ערוך לקלוט מספר כה גדול של קרונות - 150 במהלך כשנה - בזמן כה קצר.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4197111,00.html

הצעת חוק חדשה שאושרה תומכת בציון מחירים בצגים דיגיטליים - ולא על המוצרים ■ השרה לבנת, שהגישה ערער: "מאחורי הצעת החוק עומדות רשתות שיווק וחברת לובינג גדולה. ההצעה מבטלת זכות צרכנית בסיסית להשוואת מחירים"

האם ארבעה ח"כים ממפלגות "ישראל ביתנו" ו"קדימה" עומדים להיות חתומים על ביטול ההישג הצרכני הישראלי הגדול ביותר מאזו מעולם - חוק סימון המחירים?
השבוע, בשקט-בשקט ובגיבוי לוביסטים של רשתות השיווק הגדולות, אושרה בוועדת השרים לחקיקה הצעת חוק של ח"כ משה מטלון מ"ישראל ביתנו", המבטלת את חובת סימון מחירים על המוצרים עצמם ברשתות השיווק. במקום סימון זה, יותקנו צגים אלקטרוניים עם המחירים על המדפים.
למעשה, ההצעה עברה בתמיכתם של ארבעה ח"כים בלבד: משה (מוץ) מטלון, כרמל שאמה, יואל חסון ויוליה שמאלוב-ברקוביץ.

כנסת ריקה: יוקר המחיה לא נוגע לפוליטיקאים כתריסר חברי כנסת בלבד נכחו בדיון בכנסת שעסק בגל ההתייקרויות במשק. העבודה וקדימה שלחו נציג אחד ורוב שרי הממשלה חסרו אף הם. ח"כ רגב קראה לשר האוצר הנעדר: "רד אל העם, זה רק עניין של זמן עד שנראה פה מחאה נוספת"

יוזמה של חברת תוכנה ענקית ואנשי פיננסים בעלי ניסיון בבנקאות וביטוח להקמת בנק אינטרנטי בישראל נתקלה באטימות של בנק ישראל; הבנק החדש היה הסיכוי היחיד ליצירת תחרות אמיתית, לשינוי מהיסוד של מבנה ההוצאות של הבנקים, ולהפחתה של 50%-70% בעמלות. סטנלי פישר לא עודכן.

קבוצה, שכללה חברת תוכנה ענקית ואנשי פיננסים בעלי ניסיון רב בתחומי הבנקאות והביטוח, בנתה תוכנית עסקית להקמתו של בנק אינטרנטי (ישיר). צוות ההקמה הגדיר את דרישות התוכנה, הרכש, מאפיינים תפעוליים ותקציב השקעות כולל הוצאות הרצה והפסדים. כמו כן, בנה בהתאם תוכנית עסקית לבנק הישיר על פי פוטנציאל השוק בישראל. קבוצת היזמים הגיעה למסקנה כי יהיה צורך בהשקעה ישירה של 6 מיליון דולר ובהשקעה נוספת של כמה עשרות מיליוני דולרים בשנותיו הראשונות של הבנק. למרות השקעה צנועה זו, העריכו היזמים כי ניתן יהיה לגייס 10,000 לקוחות בשנת הפעילות הראשונה של הבנק והחל מהשנה השנייה - 15-20 אלף לקוחות בכל שנה. הנחות אלה אינן נשמעות בלתי סבירות בהתחשב בעובדה שכבר כיום 70% מהפעילות הבנקאית בישראל נעשית באמצעות הטלפון האינטרנט או שירות מקוון אחר, ובשיעור החדירה הגבוה של האינטרנט רחב הפס בישראל שהוא הגבוה בעולם (1.3 מיליון משקי בית).

קהל המטרה העיקרי של הבנק הישיר היו בני 20-45 שמודעים לאפשרות לקצץ בהוצאותיהם באמצעות האינטרנט, מצד אחד ואינם סובלים מחרדת מחשב, מצד שני. קבוצת אוכלוסייה אחרת הם אנשים אמידים, בני 55 ומעלה, שמורגלים בשימוש במחשב. על בסיס תחזית גיוס לקוחות זו ומבנה העלויות הצפוי, העריכה קבוצת היזמים שניתן להפחית את כלל שירותי הבנקאות ב-50%-70% ועדיין לעבור לרווח בשנתו השנייה של הבנק ולהשלים את החזר ההשקעה בתוך חמש שנים.

רפורמות המיסוי של נתניהו בעשור האחרון שיפרו מאוד את מצבו היחסי של המאיון העליון והרעו את מצבם היחסי של מעמד הביניים ושל השכבות החלשות. זו לא דעה, אלה מספרים יבשים

השינוי בהכנסות של המאיון העליון בעשור האחרון הוא גידול של 62%
בשנת 2010 פער ההכנסות בין העשירון העליון לתחתון היה מעל לפי 30.

מעצם הגדרתם כמאיון, המשמעות היא שאין בישראל הרבה אנשים שמשלשלים לכיסיהם סכומים כאלה. רק 4,250 איש. ומה הנתח של האחוז הבודד הזה בעוגת ההכנסות הכוללת (נטו) של העצמאים? כחמישית - 20.4%, ליתר דיוק.

1,300 מנהלים, בעלי הון ואנשי ציבור הגיעו ביום חמישי לחתונת בתו של נוחי דנקנר, בעל השליטה באי.די.בי.

ביום חמישי בערב נערכה בחוות רונית שבשרון חתונתה של רונה דנקנר, בתו של בעל השליטה בקבוצת אי.די.בי, נוחי דנקנר. החתונה היתה מפגש גדול שריכז אליו טייקונים, מנהלים בכירים במשק, בעלי הון ופוליטיקאים - בסך הכל כ-1,300 אורחים.