אין זה סוד שקניית בית נשמעת עבור רבים כחלום רחוק, ואין זה סוד שגם אנשים שמחזיקים בעבודה מסודרת מתקשים לעמוד במשימה. מהי הסיבה? ובכן לצד העובדה שמדובר בהוצאה מאוד גדולה ומחייבת (משכנתא), קיימים מגוון גורמים חיצוניים שמשפיעים על המשוואה, כאשר עליית המחירים בשוק רק מוסיפה שמן למדורה, אותה מדורה שחיממה אנשים רבים לצד האוהל, ולו כי תחושת התסכול הוציאה רבים לרחובות – להוות מראה למה שמתרחש מאחורי הקירות.
מחאת האוהלים
אומנם יהיה זה מוגזם לומר שעבור רבים בית זה אוהל, אך אם נביט מעט אחורה למחאת האוהלים (2011), נבין שאנשים לא בחרו יום אחד לעזוב את הבית (השכור) הממוזג והנוח ולעבור לדירת חדר בעלת קירות מבד, אליה חודרים יתושים ובה אין שירותים, אלא אנשים יצאו החוצה לרחובות על מנת למחות על יוקר הדיור, הם יצאו החוצה לזעוק תסכול של שנים – תסכול שאינו מאפשר ליישר קו ולרכוש דירה עבור המשפחה, וזאת למרות שהם אנשים עובדים ומשלמי מיסים. אותה מהפכה לא נשכחה כ"כ מהר ואף היה לה הד משמעותי, היא הובילה להרכבת וועדות ולתקופה היה כאן יותר טוב, אך המציאות היא שגם כיום ב2019 המצב עדיין בעייתי – עדיין עבור רבים בלתי אפשרי לרכוש דירה
הוצאה על הוצאה
לצד מחיר הדירה, גם ראוי לקחת בחשבון שיש הוצאות נוספות, קרי הוצאות עבור מימון, תיווך, ארנונה, שיפוץ, עורכי דין, מיסים ועוד, כאשר מבחינת מיסים נעצור להרחיב שאם רוכשים דירה שכוללת זכויות בנייה, צריך לשלם גם עליהן מס השבחה. מכאן שהוצאות לא חסרות ובמקביל על מנת לקבל משכנתא חייב להחזיק באחוז מכובד מערך הרכישה, כך שמשכנתא אינה מילת קסם, אלא עבור רבים היא בור ללא תחתית.
קושי אישי
חשוב לציין שעבור רבים הקושי אינו בהכרח פרקטי אלא בעיקר מנטלי, וזאת כי הם לרגע אינם מוכנים להתפשר. משמע אנשים יודעים שאם הם רק רוצים, הם יכולים לקבל מחר משכנתא עבור רכישת בית שעונה על סך היעדים, למעט נתון אחד – הוא אינו ממוקם באופן אידאלי עבורם, משמע הוא אינו מצוי במרכז. האם כולם חייבים לגור במרכז? ובכן אין ספק שלגור בתל אביב כולל שק של יתרונות, אך לצד חלומות, יש להיות פרקטיים ועל כן גם אם המשמעות היא להדרים או להצפין, הרי שחשוב להיות פתוחים בפני האופציות השונות.
אשמת המדינה
לצד אשמה אישית וכלכלית, אין להתעלם מהעובדה שהקושי המרכזי טמון ביחס של המדינה, וזאת כי גם אם בעלי דירה יהיו מוכנים להוריד מחירים (ואין שום סיבה שהם יסכימו לכך), עדיין ראוי להבין שהמדינה היא זו שמחזיקה בכוח רב להניע מגוון הקלות ותכניות לטווח הרחוק, ואכן תוכנית פינוי בינוי, חוק מע"מ אפס ועוד מגוון תכניות אחרות באו לסייע, אך המציאות היא שעדיין יש צורך בהגדלת שיעור מספר הדירות במרכז הארץ, עדיין יש צורך בזירוז ועדות בתחום, עדיין יש צורך להפשיר קרקעות נוספות, עדיין יש צורך להרחיב את היקף העובדים הזרים ועדיין יש צורך להמציא תמריצים עבור הקבלנים.
יש תקווה
שנסכם? רצוי לפעול במגוון מישורים, אך הכיוון ברור: רצוי לפעול מבחוץ פנימה, משמע הזעקה של תושבי המדינה צריכה להגיע אל היושבים בממשלה – אל אלו שמתמצאים בנתונים ויכולים להשפיע. המדינה צריכה למצוא את הנוסחה המדויקת, זו שמאפשרת לאנשים לחיות בכבוד, לרכוש דירה שבנויה כהלכה ושממוקמת היטב, וזאת מבלי שאנשים יגרדו את קרקעית המינוס ויחיו בלחץ, רק כיוון שהחלום להחזיק בדירה דחק לחתום על הסכם משכנתא דרקוני.